האבחון של מחלה הוא השלב הראשון והחשוב ביותר במהלך הטיפול. אבחון שגוי או מאוחר עלולים להיות רשלנות רפואית שכן הם גורמים לטיפול לא נכון, לנזקים, ולפגיעה בסיכויי ההחלמה של החולה.
רשלנות רפואית – מבחן הרופא הסביר, והקשר הסיבתי
בבואו לדון בתביעת רשלנות רפואית, יבדוק בית המשפט בין היתר, אם הרופא התנהל לפי “מבחן הרופא הסביר”. מבחן זה בודק אם הרופא התנהל על פי סטנדרט של רופא סביר מבחינה מקצועית. הרופא המטפל צריך להתנהל על פי הידע והנהלים שרופא סביר היה נוקט בהם ובין היתר לשים לב לסימנים מחשידים, להתייחס לתלונות החולה, לבדוק את ההיסטוריה המשפחתית של החולה, לשלוח את החולה לבדיקות מתאימות, ולגלות את המחלה במועד האפשרי המוקדם ביותר.
בנוסף למבחן הרופא הסביר יבדוק בית המשפט קיומו של “קשר סיבתי” בין הרשלנות והנזק שנגרם לחולה. אם התביעה לא מצליחה להוכיח את הקשר הסיבתי, לא קמה עילת הרשלנות.
נזק יכול להיגרם עקב אבחון שגוי או מאוחר שמוביל להחלטות לא טובות או להפחתה בסיכויי ההחלמה. למשל, בעקבות אבחון שגוי של מומים בעובר, עלולים ההורים להחליט על הפלה בעוד שההיריון עשוי להסתיים בלידת יילוד בריא.
מהי רשלנות באבחון?
רשלנות באבחון מחלה יכולה להיווצר כאשר יש עיכוב/איחור באבחון, או שהאבחון מוטעה ושגוי. מדובר ברשלנות רפואית כאשר האבחון מתאחר ובעקבותיו גם הטיפול, ועקב כך מצבו של החולה מתדרדר. כאשר והפענוח של הבדיקות שגוי והדיאגנוזה מוטעית, נגרמות טעויות בטיפול שעלולות לגרום לסיבוך רפואי, נזק גופני, נכות, וכולי.
תביעות רשלנות רבות מוגשות לבית המשפט עקב אבחון שגוי או אבחון מאוחר. האחריות היא כאמור על הצוות הרפואי הרופאים המטפלים, קופת החולים, בתי החולים, וכולי.
מהו אבחון שהתעכב?
אבחון מאוחר נחשב לרשלנות רפואית. כאשר הרופא המטפל מתעלם מתלונות החולה, מסימנים חשודים ומרקע רפואי כמו היסטוריה רפואית משפחתית, גנטיקה, וגיל – עלולה לקום רשלנות רפואית. האיחור עלול להיגרם גם בשל פענוח שגוי של בדיקות, החלפה של בדיקות בין מטופלים שונים, וכולי.
אבחון בזמן של המחלה עלול להיות קריטי ובעיקר כשמדובר במחלות ממאירות, מחלות כרוניות, בעיות אורטופדיות וכולי. למשל כאשר מאחרים לאבחן את תסמונת זנב הסוס (פגיעה בעצבים בחוליות עמוד השדרה התחתונות בגלל פריצות דיסק) ולא מנתחים תוך 24 – 48 שעות, החולה עלול לאבד את השליטה על הסוגרים, לאבד שווי משקל ו/או לסבול משיתוק בגפיים.
על הרופא מוטלת החובה לנהוג כרופא סביר לברר את המחלה, להפנות את החולה לבדיקות מקיפות (הדמיה, בדיקות דם וכולי) ולמומחה מתאים. יש סימנים מעורר חשד שצריכים להדליק נורה אדומה אצל הרופא ובמיוחד כשמדובר בגידולים.
רוב המקרים של רשלנות רפואית בנוגע לאבחון מחלה, עוסקים באבחון מאוחר של המחלה ותוצאותיו. כאשר המחלה אינה מתגלית בזמן יש סיכוי קטן יותר להחלמה.
לעניין זה, הלכה שיצאה מבית המשפט העליון בנוגע לאבחון מאוחר של שיתוק פנים קבעה, שאבדן סיכויי ההחלמה נחשב לנזק בר פיצוי. אבחון במועד היה מוביל לניתוח מיידי ומשפר את סיכויי החולה להבריא.
מהו אבחון מוטעה?
רשלנות רפואית עלולה להיות גם כאשר חלה טעות באבחון המחלה. בתי המשפט קיבלו תביעות רבות בגין רשלנות בעקבות אבחון שגוי/מוטעה, ואבחנה לא נכונה היא אחד ממקרי הרשלנות הנפוצים ביותר.
אבחון מוטעה יכול להיגרם בגלל מספר סיבות ובהם פענוח מוטעה של בדיקות, החלפת תוצאות של בדיקות בין מטופלים, אבל גם כאשר המטופל לא מספק את המידע המלא לגבי היסטוריה רפואית משפחתית, או שהרופא המטפל חסר ניסיון.
במקרים אחדים הוגשו תביעות רשלנות רפואית בשל כריתה מיותרת של אברים לאחר אבחון שגוי של מחלת הסרטן, ואף מתן טיפולים כימותרפיים שלא לצורך, אשר גרמו לתופעות לוואי קשות מאוד.
אבחון שגוי במחלת הסרטן יגרום למטופל לקבל ללא צורך טיפולי כימותרפיה או הקרנות. טיפולים אילו עלולים לגרום לו לנזק פיזי ונפשי בלתי הפיך. מוכר הסיפור של אמיר פרישר גוטמן ז”ל שאובחן כחולה בסרטן לימפומה, עבר כימותרפיה, ועמד לפני השתלת מח עצם . בהמשך לאחר העברת בדיקות לארצות הברית עלה ספק באשר לדיאגנוזה שנקבעה, ועלתה השערה שהוא חלה במחלה דלקתית נדירה ביותר. הוא הגיש תביעת רשלנות בשל האבחנה השגויה לטענתו וביקש פיצוי בגין הנזק הפיזי והנפשי, ואובדן ההכנסה שנגרמו לו כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים.
גם טיפולים מיותרים הם מעין סוג של אבחון שגוי. בית המשפט קבע במקרים כאילו, כי טיפולים קיצוניים ומיותרים, עשויים לעלות כדי רשלנות, וזיכה בפיצויים שנועדו לכסות על הכאב והסבל הפיזי, ועל העלויות המיותרות.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
מתי מקבלים פיצויים על אובדן כושר עבודה
